למה רוב מחממי האמבטיה כשלים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט אמיתי עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, וסכנה מתמדת של טיפות מים שעלולות לפגוע במכשיר.
על המוצרים האלה רואים לעתים קרובות את הסיווג IP55. על הנייר, זה אומר שהמכשיר יכול לעמוד בפני אבק וטיפות מים. אבל האמת היא שהסיווג הזה לא אומר שהמכשיר יוכל לעמוד בשימוש יומיומי במשך שישה חודשים.
המאבק הבלתי נראה עם הלחות
אנחנו משקיעים הרבה זמן בבדיקות של המנורות האינפרא-אדומות שלנו בתנאי לחות. בעצם, אנחנו מנסים לשבור אותן.
הלחות לא נשארת רק בחוץ – היא חודרת פנימה. אם יש פער זעיר בחוסמים או בחוטי החשמל, אדי המים יחדרו פנימה. כשהם נמצאים פנימה, הם מתחילים לפגוע במתכת. זו תהליך של קורוזיה איטי, שאי אפשר לראות עד שזה כבר מאוחר מדי.
אנחנו מתמקדים בזה מכיוון שאם החוסמים לא יעשו את עבודתם, יהיה דליפת חשמל. בחדר מלא במים ועם רגליים יחפות, זו בעיה שאנחנו פשוט לא יכולים לאפשר.
בעיית ה”נשימה”
זה לא רק הלחות – יש גם את השינויים בטמפרטורה. לפעמים המחמם מייצר חום של מאות מעלות, ולאחר מכן הוא מתקרר בחדר לח. זה גורם לחומרים להתרחב ולהתכווץ.
אנחנו קוראים לזה “נשימה”. כשהמכשיר מתקרר, הוא יכול לשאוב אוויר לח פנימה. אם החוסמים לא תקינים, הם עלולים להישבר או להתעוות. וכשהחוסמים נהרסים, המכשיר כבר לא יכול לעבוד כראוי.
המגבלות האמיתיות
אני אהיה כנה איתכם: אף חוסם לא יכול להחזיק מעמד לנצח.
גם עם סיווג IP55 טוב, הכל תלוי באופן ההתקנה של המכשיר. אם החוטים לא תקינים או שהצינורות לא עומדים בתקנים, החלקים הפנימיים של המכשיר עדיין ייפגעו מהלחות באוויר.
לכן אנחנו מבדקים את המכשירים שלנו עד הגבול האפשרי במעבדה. אנחנו רוצים לוודא שכשהמכשיר יגיע לאמבטיה האמיתית, הוא יעבוד כראוי – בלי לגרום לקריסה של המעגלים החשמליים או להשאיר אותך בקור.