שמירה על בטיחות ויובש של מחממי האינפרא-אדום בחדר האמבטיה
בואו נהיה כנים: השימוש במחממים בעלי הספק גבוה בחדר מלא באדים ונוזלים דומה למעשה לשימוש באש – או במקרה זה, בחשמל. מים וחשמל אינם יכולים להתערבב. אם הבידוד של המחמם נפגע אפילו לשנייה אחת, עלולה להיווצר תקלה חשמלית, או אפילו שוק חשמלי מסוכן.
הבעיה האמיתית נמצאת בנקודה שבה הנורה מחוברת לחיבורי החשמל. שם בדרך כלל נוצרות התקלות.
התמודדות עם האדים
כאשר חדר האמבטיה נהיה ערפילי, שכבה דקה של לחות נוצרת על כל המשטחים. שכבה זו יכולה לאפשר לחשמל לעבור דרך המשטחים שאמורים להיות מבודדים.
כדי למנוע זאת, אנו לא סומכים רק על הבידוד הטוב. אנו משתמשים בחומרי סיליקון איכותיים ובחומרים אפוקסי בקצוות הנורות. זה יוצר בעצם “חומה” עמידה בפני מים, כך שהחשמל נשאר במקומו.
אנו מבדקים את המחממים האלו כדי לוודא שהם עמידים גם ברמת לחות של 90%. אם הם לא עומדים במבחן החשמלי, הם לא עוברים את הבדיקה.
חיזוק החיבורים
הנקודה שבה החוט מחובר לנורה היא תמיד החוליה החלשה ביותר. אם משתמשים בחיבורים רגילים, הם עלולים להתקלקל. זה מתחיל לאט, אך עם הזמן ההתנגדות עולה, החיבור נהיה חם מדי, ובסופו של דבר הכל נשרף.
במקום זאת, אנו משתמשים בחומרים עמידים בפני מים ובצינורות חום עם שכבת דבק. זו בעצם מחסום פיזי שמונע מהאדים לחדור ושומר על החיבור חזק.
איזון בין חום לבין בידוד
זו הבעיה הקשה. רוצים בידוד טוב לצורך בטיחות, אך אם הבידוד חזק מדי, החום שיוצא מהנורה נלכד. עם הזמן, החום עלול לפגוע בחומר הבידוד, ולגרום לו להישבר.
זו בעיה של איזון. אנו משתמשים בסיליקון פלואורי, שיכול לעמוד בחום מבלי להישבר. זה עולה קצת יותר מגומי רגיל, אך זה שווה את זה, כיוון שהבידוד לא יישבר לאחר מספר חודשי שימוש.
דבר אחרון: תמיד יש לחבר את המחממים למנגנון GFCI. לא משנה כמה טוב הבידוד, מנגנון GFCI הוא האמצעי הבטוח ביותר בחדר לח. זו פשוט שכל היגיון.