התקנת רכיבי אינפרא-אדום בעלי ביצועים גבוהים בתוך אותם מסגרות זכוכית קטנות היא משימה לא פשוטה. צריך למצוא את האיזון הנכון – לנצל כל מילימטר של מקום, אך בו זמנית להיות בעלי כוח מספיק כדי לחמם את הזכוכית במהירות. אי אפשר פשוט להקטין את גודל החיממן התעשייתי – זה לא יעבוד. צריך דרך לאגור כמות גדולה של חום בשטח קטן.
האתגרים של כוח ומרחב
כדי להשיג חימום מהיר במכשיר קטן, אנו משתמשים בגלאי אינפרא-אדום בעלי גלים קצרים. אנו משתמשים בצינורות קוורץ בעלי טוהר גבוה, מכיוון שהם מאפשרים לנו להגיע לטמפרטורות גבוהות מאוד, מבלי שהצינורות יתעוותו או יימסו.
אך יש בעיה אחת: המתח. כשעובדים עם מקור כוח נייד, אין הרבה מקום למניפולציות. אנו משקיעים הרבה זמן בכוונון ההספק, כדי שהמנורה תפעל באופן אופטימלי, מבלי לגרום לקריסת המפסקים או לעומס יתר על מקור הכוח. ומכיוון שכל החום מרוכז באזור קטן, צריך להיות זהירים בבחירת המעטפת של המכשיר. אם לא מוסיפים אמצעי פינוי או מערכת קירור, החשמליות של המכשיר עלולות להיהרס.
למה קוורץ חשוב?
אנו משתמשים בקוורץ מכיוון שהוא כמעט לא סופג קרינת אינפרא-אדום – החום עובר דרכו בקלות. במכשירים ניידים, הצורה של הצינורות היא חשובה מאוד. אנו שומרים על קוטר קטן כדי לחסוך במקום.
הבעיה האמיתית היא נקודות החיבור. שם בדרך כלל נוצרות תקלות. מכיוון שהמכשירים האלה נמצאים בתיקים או נעים במשאיות, אנו משתמשים בטרמינלים עמידים. הם יכולים לעמוד בעומסים גבוהים.
אזהרות לשימוש במכשירים אלה
היתרון של רכיבים אלה הוא שהם מאפשרים חימום מדויק של אזור מסוים, מבלי לחמם את כל המכשיר.
אך צריך להיות זהירים – גלי אינפרא-אדום בעלי גלים קצרים יכולים לחמם את האזור במהירות. אם המשתמש משאיר את המנורה דלוקה יותר מדי זמן, עלולים להיווצר בועות בחומר או, במקרים חמורים, שברים בזכוכית. כדי למנוע זאת, אנו ממליצים להשתמש בטימר או במערכת בקרה PID. זה מונע תקלות ומונע את הרס החשמליות של המכשיר.