תפסיקו לדאוג לגבי הממדים. התחילו לחשוב על צפיפות האנרגיה.
רוב החנויות חושבות ש”הזמנה אישית” פירושה רק בחירת אורך והספק. אך אם אתם עוסקים בפיתוח של זכוכית, זה עדיין לא מספיק.
כשאתם עובדים עם תערובות זכוכית חדשות, הגודל הפיזי של רכיב החימום אינו חשוב באמת. מה שחשוב באמת הוא כיצד האנרגיה מתפלגת באזור החימום.
להשיג חימום אידאלי
רכיבי חימום סטנדרטיים הם משעממים – הם מספקים חום אחיד בכל האזורים. אך במעבדה, בדרך כלל צריך משהו יותר מדויק. אולי צריך גרדיאנט תרמי חד כדי לחקות תהליך קירור מהיר, או אולי רוצים להגיע לנקודת הרתיחה המדויקת של דגימה קטנה.
זה המקום שבו אנחנו נכנסים לתמונה. אנחנו משנים את צפיפות האנרגיה – כלומר, כמה וואטים יש בכל סנטימטר רבוע.
ניתן לשנות את עובי החומר של רכיב החימום כדי ליצור “נקודות חם” או אזורים בעלי צפיפות אנרגיה שונה. כך ניתן לשלוט טוב יותר בזרימת החום. ניתן לחמם את החלק האמצעי של הדגימה, בעוד שהקצוות נשארים בטמפרטורה יציבה. זה הרבה יותר אינטואיטיבי.
האיזון הנכון
אך יש גם חסרון: צפיפות אנרגיה גבוהה מסייעת להגדלת מהירות החימום ולשליטה טובה יותר בטמפרטורה. אך אי אפשר להגדיל את ההספק יותר מדי. אם נוסיף יותר מדי וואטים לאזור קטן, השטח של רכיב החימום יהפוך לחם מאוד. אם זה יימשך זמן רב, רכיב החימום יישרף. זה פשוט מאוד.
אנחנו מחשבים את זה על ידי בדיקת ההולכה התרמית של הזכוכית שלכם. אם החומר שלכם מעביר חום לאט, אנחנו מורידים את צפיפות האנרגיה. כך, החום יגיע לליבת החומר, בלי שהשטח יישרף.
להשתמש בזה במעבדה שלכם
אם אתם מקימים תנור מחקר, אתם רוצים אפשרות לשינויים. אתם לא רוצים להיות כבולים להגדרות מסוימות.
אנחנו מעצבים את רכיבי החימום כך שהם יהיו חלופה לרכיבים הקיימים שלכם, אך עם תכונות חשמליות שונות. כך ניתן לבדוק חלוקות שונות של חום, בלי לפרק ולבנות מחדש את כל התנור.
פשוט חברו את הרכיבים, עקבו אחר ההשפעות התרמיות, וראו מה עובד. זה הרבה פחות מסובך.